גזר דין בתיק ת"פ 47620-12-10

הרקע

על יסוד הודאתם, הרשעתי את הנאשמים בעבירות הבאות:

נאשמת 1, קישון בדים בע"מ: 3 עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד, עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה, בקשר עם סעיף 117 ו-224א לפקודה.

נאשם 2, מר דוד גיתיאת, 3 עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד, עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה, בקשר עם סעיף 117 ו-224א לפקודה, המתייחסות לדוחות נאשמת 1, וכן 3 עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד, עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה, המתייחסות לדוחות האישיים.

הטיעונים לעונש

טיעוני המאשימה

המאשימה ציינה את עקרונות היסוד העומדים בבסיס קביעת חובת הדיווח לשלטונות המס, על העובדה כי גביית המס לאוצר המדינה מבוססת רובה ככולה על דיווחים שוטפים של הנישומים עצמם, הסיבה להקפדה בנוגע למועדי הגשת הדוחות, הצורך בהרתעת הרבים תוך העדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבות אישיות של נאשם מסוים, הקלות הרבה בביצוע העבירות לעומת הקושי הרב בגילוין, חוסר השוויוניות הנוצרת כתוצאה מחוסר יכולת לגבות מס אמת מנישום שלא מגיש דוחות, הנטל הכלכלי הנופל על כתפי הציבור השומר על החוק ומדווח כהלכה, בשל חוסר השוויוניות, ועוד.

המאשימה ציינה כי במקרה שלפנינו הנאשם הגיש את דוחותיו האישיים כשנה לאחר הגשת כתב האישום. לפיכך, בעניין זה הסרת המחדלים נעשתה באיחור, רק לאחר הגשת כתב האישום. הדוחות של החברה, הנאשמת 1, לא הוגשו עד עתה. הנאשם הגיש דוחות בלתי מבוקרים, אך אלה כמובן לא התקבלו. הפסיקה קבעה באופן ברור כי הגשת דוחות בלתי מבוקרים אינה מהווה הסרה של מחדלים ואינה עומדת בדרישות סעיף 131 לפקודה.

עוד ציינה המאשימה כי מחזורי הפעילות של נאשמת 1 בשנים הרלוונטיות, 2006-2008, היו גבוהים: בשנת 2006 - מעל 2 מיליון ש"ח, ובשנת 2007 כ-1.7 מיליון ש"ח. לא ניתן לדעת האם באותן שנים הפסידה המאשימה 1 או הרוויחה, מאחר שהדוחות שהוגשו בעניינה לא היו מבוקרים והנתונים לא אומתו על ידי רואה חשבון.

לא מדובר באי דיווח חד פעמי, אלא ב-3 שנים, שהן כל השנים בהן הייתה הנאשמת 1 פעילה, בהן לא הוגשו דוחות. למעשה, הנאשמים לא הגישו ולו דוח אחד בכל שנות הפעילות של נאשמת 1. הגשת הדוחות האישיים של נאשם 2 לאחר הגשת כתב האישום אינה מטהרת אותו, עד כדי הימנעות מגזירת מאסר בפועל. לא כל שכן יש לגזור מאסר בפועל בגין המחדלים שלא הוסרו עד היום.

עמדת המאשימה היא כי יש להטיל קנס על נאשמת 1, ומאחר שאינה פעילה עוד, העתירה היא לקנס סמלי. עמדתה היא כי יש להטיל על נאשם 2 מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, קנס, מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מעבירה.

טיעוני הנאשם

לטענת הנאשם, יש לזכור כי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית ויש לראות את נסיבותיו האישיות. נאשמת 1 הוקמה על ידי נאשם 2 והייתה פעילה מ-2006 עד 2008. היא עסקה בשיווק בדים וייצורם ונכנס לקשיים כלכליים בשל צמצום מסגרת האשראי של החברה על ידי הבנק. בעקבות זאת החלה הידרדרות כלכלית והחברה חדלה מלפעול. הנאשמת והנאשם נקלעו לקשיים כלכליים קשים.

הנאשם בן 60, נשוי ואב ל-4 ילדים בני 26 עד 34, מהם שניים עדיין סמוכים על שולחנו ומתגוררים בבית. מצבו הכלכלי קשה מאוד ולעתים ילדיו הם שמסייעים לו מבחינה כלכלית. מצבו הנפשי היה קשה בתקופה בה קרסה החברה והוא נאלץ להתחיל דרך חדשה ואכן, בשנת 2010, החל לעבוד כשכיר בענף הטקסטיל. כיום הוא מרוויח כ-4,500 ש"ח בחודש, מתגורר בשכירות ואיבד את כל נכסיו. יש לו חובות בהוצל"פ בסך של כ-530,000 ש"ח.

הנאשם שיתף פעולה בחקירתו, ענה על כל השאלות ואף ניסה להגיש את דוחות החברה, אלא שאלה נדחו מאחר שהיו לא מבוקרים. בשל טעות לא הגיש באותה עת את דוחותיו האישיים, שכן סבר שאם נדחו דוחות החברה, אין טעם בהגשת הדוחות האישיים. הנאשם הסיר את המחדלים הנוגעים לדוחות האישיים. הוא נעדר עבר פלילי וגם בבית המשפט הודה בהזדמנות הראשונה, תוך עשיית ניסיונות נוספים להסרת מחדלי הדיווח הנוגעים לחברה.

יש לזכור כי הנאשמים ביצעו את העבירות בהן הורשעו עקב המצוקה הכלכלית אליה נקלעו, מאחר שלא הצליחו להגיש את הדוחות, ולא מדובר בעברייני מס שניסו להעלים מסים. מדובר ב-6 דוחות אך כולם מתייחסים לאותן 3 שנים, ומדובר ב-3 דוחות אישיים וב-3 דוחות של החברה. הנאשם עשה ככל יכולתו לנסות להסיר את המחדלים, ודבר זה צריך להיזקף לזכותו, שכן לא נהג כפי שנוהגים עברייני מס מסוימים, תוך אדישות לכך שהם מבצעים עבירות. אף שהגשת דוחות בלתי מבוקרים אינה מהווה הסרה של המחדלים, היא מלמדת על כך שנאשם 2 התאמץ להסיר את המחדלים ולא היה אדיש למתרחש.

שני הצדדים הפנו לפסיקה רלוונטית.

דיון והכרעה

שמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם, בצד העקרונות הכלליים של הענישה בתחום עבירות המס, כפי שפירטו הצדדים לעיל.